לקבל החלטה ללמוד בחו"ל זה דבר לא פשוט בכלל. יש הרבה גורמים שמנסים להניע אתכם לא לעשות את זה. זה מתחיל מההורים, דרך הסבתא, וגם מורים ומפקדים שרציתי מהם המלצות ולא כל כך הבינו למה אני עושה את הצעד הזה. הרבה התחילו להרצות על ציונות ואמרו לי שזהו, זה הצעד הראשון שלי בדרך לירידה מהארץ ושהם מכירים הרבה אנשים שעשו את זה ומעולם לא חזרו. אז לקחתי את כל הדברים האלה, הפנמתי, חשבתי עליהם, אבל בסופו של דבר עשיתי את מה שהיה נכון בשבילי. וגם, הרבה אנשים אומרים דברים מתוך ניסיון של אנשים אחרים והם הרבה עמים לא באמת מבינים על מה הם מדברים. אתה לא באמת יכול להיות סטודנט בארצות הברית ולהישאר שם. כללי הויזה מאוד נוקשים. כך גם לגבי כל ארץ אחרת. אתה לא יכול לעבוד אלא אם כן אתה אזרח. לטענות האלה הרבה אמרו לי, נו אז את תמצאי שם בחור נחמד ותישארי שם. ובכן, הרבה בחורים נחמדים וטובים וגם בעלי אזרחות אמריקאיםהציעו לי לצאת איתם, אבל אני תמיד מתאכזבת ורוצה את הישראלי שלי, שמבין אותי, שאני יכולה להריץ איתו דחקות, שאפשר לדבר על הצבא ואפשר לקחת שלוק מאותו בקבוק בלי להתחלחל ואפשר גם לצחוק על השואה ולא להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן. ככה זה, קשה מאוד להתרגל למטליות האמריקאית. אני תמיד מרגישה שאני אומרת דברים לא לעניין בזמנים לא טובים. כי האמריקאים הרבה פעמים מתנהגים כאילו יש להם מקל בתחת (ביטוי אמריקאי מתורגם) ושום דבר לא מצחיק ואסור לצחוק על שום נושא. בקיצור

העם האמריקני – אני מתוסכלת!

אחרי ששפכתי את כל התסכולים שלי מהעם האמריקאי, עכשיו אני אסביר למה בחרתי ללמוד בארה"ב. קודם כל, כי התקבלתי. פשוט מאוד. התקבלתי למוסד נחשב שמגיל צעיר רציתי ללכת ללמוד בו. ואני מקווה שזה ייתן לי לירון על חבריי הישראלים בוגרי המוסדות בארץ. כן, אני מתכוונת לחזור בארץ ולעסוק בתחום שלי בישראל. ברור שיהיה נחמד מידי כמה שנים לצאת להרפתקה או פרוייקט בחו"ל אבל זו לא המטרה שלי. כמו כן, החווייה של לחפש דירה ולמצוא בכוחות עצמך, לכלכל את עצמך בלי יותר מידי עזרה מההורים (באמת!) זה משהו שבחיים לא יהיה אותו בארץ והרגשתי שהגיע ההזמן להתבגר וללמוד על החיים קצת לבד וקצת רחוק ממה שספגתי בבית. אחרי זה נחזור. ואני חייבת להגיד תודה לחברת תרגומים מסויימת בשם גלובוס תרגומים על שירותי תרגום לאנגלית וגם שירותי תרגום רפואי שהיא נותנת לי על בסיס קבוע ויום יומי, בלעדיהם, לעולם לא הייתי יכול להיות במדינה זבל הזאת!

אם יוצא לכם לבקר בכותל הרבה אתם כנראה מכירים את כל התופעות השנויות במחלוקת המתלוות לביקור באתר הקדוש לדת היהודית. ננסה להציג את המתרחש בצורה האובייקטיבית ביותר למרות שכולנו יודעים שאים באמת דבר כזה. לפחות מבחינת אדם לא שומר מצוות שמגיע למקום זה יכול להרשם כחוויה לא נעימה. כמו כן, לא מעט אנשים שומרי מצוות מתנגדים לתופעות שיותארו להלן כיוון שהם חושבים שכל מי שרוצה להגיע לכותל צריך להרגיש בנוח.

קודם כל, אפשר לראות בצורה מאוד בולטת שהרחבה מחולקת לנשים וגברים עם מחיצה אימתנית באמצע שהולכת ומתארכת עם השנים. כמו כן,השטח המיועד לגברים גדול בערך פי שניים מזה המיועד לנשים. אין שום קטע החשוף למבקרים של הקיר שניתן לשהות בו במעורב. לכן, זוגות שבאים ביחד חייבים להיפרד. אנחנו לא מדברים פה ישראלים, אלא על תיירים שאין להם מושג מהחיים שלהם וזה הרושם שהם מקבלים מהכותל. דבר נוסף, כאשר אישה נכנסת לרחבת הכותל מיד מציעים לה לכסות את עצמה ועוד קודם לכן ישנם שלטים המורים לנשים להגיע בלבוש צנוע על מנת לכבד את קדושת המקום.

אפשר לטעון כל מיני דברים אבל השורה התחתונה היא שהכותל לא שייך לאף אחד. אומנם מדינת ישראל מחליטה לשלם משום מה למישהו שישא בכותרת 'רב הכותל', אבל שמעתם פעם על רב ים המלח? או רב החרמון? אם זו ארץ ישראל ולכל יהודי או מישהו שיש לו אם יהודיה, יש זכות לקבל אזרחות, למה זה צריך להיות שייך למישהו?  מה שחסר כאן זה איזשהו רב שיחליט גם על איזה בית מלון בירושלים נלך, לא ייתכן שחלקים נרחבים של האוכלוסיה הישראלית ירגישו שלא בנוח להגיע לאתר הזה. אז נכון, גם חרדים לא צריכים להרגיש לא בנוח ולכן לגיטימי לגמרי שיהיה חלק של הכותל שהוא נפרד על מנת שיוכלו לקיים שם תפילות. אבל אין שום סיבה בעולם שלא יוכלו משפחות להיות יחד מבלי להיפרד, בחלק אחר של הכותל שיהיה פתוח לגברים ונשים כאחד. אין שום סיבה שקהילות שאינן משתייכות לזרם האורתודוכסי לא יוכלו לקיים שם תפילות על המסורת שלהן. כאשר אנחנו הולכים על פי קבוצה מסויימת באוכלוסיה אנחנו נכנסים למערבולת שאין ממנה דרך חזרה. כי אז נצטרך להפריד גם תחנות אוטובוס, מכולות, קופות חולים ומוזיאונים. אין לדבר סוף. אי אפשר להתייחס לכותל כעל יוצא מן הכלל כי אנחנו רואים שכל הרשימה למעלה בעצם כבר קורית. אנחנו כבר עדים להפרדה גם שם.

המאמר באדיבות רשת מלונות בית קטן: www.jerusalem-hotel.co.il

אלף בחודש תשרי הוא החודש שבו על פי המשנה חל ראש השנה. אולם, על פי לוח השנה היהודי ראש השנה מתחיל בניסן ועל פי זה אנו קוראים לחודש תשרי החודש השביעי. כיוון שאם ניסן הוא ראשון אזי תשרי הוא השביעי. בחודש יש לנו מספר חגים המכונים "ימים נוראים". הם מכונים כך כיוון שהם הגדולים והחשובים שבחגי ישראל. על פי האמונה היהודית, גורלו של כל אדם בעולם נקבע בימים אלה ולכן מרבים היהודים להתפלל, לעשות מעשים טובים ולחזור בתשובה בימים אלה.

על פי המסורת, ראש השנה הינו יום הדין ובו נגזר דינו של כל אחד ואחד מבאי העולם, כולל בעלי החיים. ביום זה אנחנו תוקעים בשופר העשוי מקרן של אייל על מנת להזכיר לנו את עקידת יצחק. כידוע, אלוהים ציווה על אברהם להקריב את האייל במקום את בנו יצחק. אנו מזכירים לעצמנו את מסירות הנפש והדבקות של אברהם אבינו שלא פקפק אפילו לרגע במה שהקב"ה ציווה אותו והלך להקריב את בנו. עלינו לזכור זאת ולנסות לנהוג כמוהו. כמו כן, אנו מזכירים לקב"ה את מה שעשה בנו ומבקשים שזכותו של אברהם אבינו שעמד בניסיון תגן עלינו ונידון גם אנחנו לכף זכות.

לאחר ראש השנה מגיעים עשרת ימי תשובה שהם עשרת הימים המפרידים בין ראש השנה ליום הכיפורים. על י האמונה היהודית, אומנם בראש השנה נגזר ידנו של כל אחד מאיתנו, אולם ביום כיפור הדין נחתם ושוב אי אפשר להשפיע עליו. לכן, כל אחד צריך לראות את עצמו כ'תלוי' כלומר שמספר המעשים הטובים שלו שווה למספר החטאים ולכן יש לו עשרה ימים להרבות במעשים טובים ככל האפשר על מנת להטות את הכף לקראת יום כיפור. ביום כיפור עצמו אנו עושים התרת נדרים ב'כל נדרי' שבליל יום כיפורים. כל נדר שאי פעם נדרנו במהלך השנה מתבטל. כמו כן, במהלך יום כיפור אנו עושים וידוי ומתוודים על כל המעשים הרעים שעשינו, בין אדם לחברו ובין אדם למקום על מנת שהקב"ה ימחל לנו עליהם ונצא זכאים במשפט. אין ספק כי ימים אלה אינם ימים פשוטים מבחינה נפשית. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים את כובד המשמעות של להיות אחראים לעצמנו, הן למעשים הטובים שלנו והן לרעים. עלינו להבין כי איננו יכולים להאשים אחרים בדברים רעים שעשינו ולכן יש לעשות את כל ההשתדלות על מנת שדברים כאלה לא ישנו.

רוצים לקרוא עוד? אתם מוזמנים להנות מהקישור הבא על חגי תשרי.